ארכיון הרשומות עם התג "Something"

בילדותי, ג'ורג' האריסון היה הביטל האהוב עליי.
כן, אני יודעת שזה מה שהכי מגניב להגיד כששואלים אותך את השאלה הנצחית "ג'ון או פול?" (להגיד "רינגו", זה סתם להיות היפסטר וטמבל).  אבל מה לעשות, זו האמת.
אהבתי את כולם. בסרטים הזדהיתי עם רינגו, בריאיונות הערכתי את ג'ון, במראה העדפתי את פול אבל בג'ורג' היה משהו שפשוט נגע ללבי.
אולי אלו הפנים הנעימות, החיוך המאיר, או הפרסונה הביישנית, אולי היותו ביטל הזקונים,
אולי זו הרוח הנדיבה שמסוגלת לסלוח לאריק קלפטון, אולי זו המסירות לקומדיה והתמיכה במונטי פייטון,
אולי זה הצדק המספק שמאחורי הסיפור של החבר המופנם בלהקה הכי גדולה בהיטוריה היושב בשקט רוב הזמן ואז מפגיז בשירים הכי טובים ואהובים עליי של הביטלס.

היום יש לו יום הולדת ואני שוב מתבאסת מזה שהוא נפטר לפני שהספקתי ללחוץ את ידו, אבל גם שמחה שיש לי הזדמנות לחגוג לו יומולדת בבלוב שכולו מעריצים.

אז השיר הראשון של האריסון הוא I me mine, בביצוע בוסרי מתוך הסרט let it be.
נסו להתעלם מכמות הג'ון ויוקו שיש על המסך שלכם ותתרכזו בשיר הקסום הזה עם המילים הנפלאות (ששמו הוא גם שם הביוגרפיה שלו).


והשיר השני הוא השיר הכי טוב של הביטלס, בביצוע של פול מקרטני במופע לזכרו של האריסון A concert for George, שנערך ברויאל אלברט הול ב-2002.
מאז אולי יצא לכם לשמוע את העיבוד הזה ובביצוע הזה אינספור פעמים, המרכזית שבהן היא בהופעה המדהימה של מקרטני בישראל,
אבל זו הפעם הראשונה שהוא ביצע את השיר כך וכשאריק קלפטון נכנס עם הגיטרה נשימתי עדיין נעתקת (ויש גם רינגו ברקע).
איזו מחווה מדויקת, מחויכת, מפויסת ונפלאה ליוצר מדויק, מחויך, מפויס ונפלא.

באופן כללי, מאוד כדאי לכם לצפות במופע כולו, שמלמד שאין כמו האנגלים במופעי זיכרון מלאי קלאסה, כבוד והומור. בסוף אין קוסם, אבל יש מונטי פייטון.

Something – The Beatles

פורסם: ינואר 22, 2011 מאת Nathalie Dobrzan בנושא לועזי
תגים: , , , , ,

את ניר אני מכירה כמעט עשרים שנה והוא אחד מחבריי הקרובים ביותר, עברנו ביחד (ולחוד) המון,
ותמיד ידענו שאנחנו יכולים לקטר, להתבכיין, להקשיב ולתמוך זה בזה בכל נושא, מקצועי, לאומי או רומנטי.

אחד הדברים שאנחנו מאחלים לקרובים אלינו זה שהם ימצאו מישהו שיאהב, יעריך ויכיר אותם כמונו,
וכמו שאנחנו יודעים שמגיע להם… לכן כשניר סופסוף מצא את אהבת חייו הייתי בשמים בשבילו.
בחמישי הוא ורותי התחתנו (באירוע אלגנטי, קסום ומושלם, תודה ששאלתם),
והיה ברור שארצה להקדיש להם את השיר היומי.

כנראה מחמת המעמד, בהתחלה הסתבכתי עם עצמי, ואז פשוט עשיתי את הדבר המתבקש – ופניתי אל הקלאסיקה.
אז זהו, אחד השירים הרומנטיים אי פעם, שלא משנה כמה שנים אני מכירה אותו, עדיין, כשהוא מסתיים, אני מופתעת ומייחלת לעוד, מוקדש באהבה, אושר ורומנטיקה נצחית לזוג החברים שלי.