"גשם הקשב לנשים" – יעל לוי, "ושום סלע" – דנה ברגר

זוהי כבר פינת השיר היומי הרביעית המוקדשת לתרצה אתר ואני שם לב שכל שיר שאני בוחר להעלות עצוב יותר מקודמו. היו לתרצה אתר גם פזמונים שהפכו ללהיטים קצביים, אבל שיריה היפים ביותר היו מאוד עצובים. אני חש שההקשר המיידי שנעשה בין השירים שלה לבין סיפורה האוטוביוגרפי אינו הוגן כל כך. הוא אינו הוגן כי האוטוביוגרפיה שלה, כפי שהיא ידועה לנו, מתבססת על שנים של שמועות, רכילות, וגם אמת שממנה נוצרה אותה דמות טרגית שאנו חושבים שאנו מכירים. זו כמובן הסתכלות מאוד שטחית על חיי אדם. ועם זאת אני מודה שגם אני איני יכול לנתק זאת מהשירים עצמם.

"בלדה לאשה" (שהועלה ביום שני), שנכתב כחודש לפני מותה, הולחן על ידי משה וילנסקי. באותו יום בו נפלה אל מותה מהחלון, וילנסקי העביר לתאטרון את הלחן. קשה לקרוא את הבית האחרון של השיר ולא להרגיש צמרמורת מצירוף המקרים

אפילו הספרים בחדר, הסגור והעצוב
כבר ידעו היא לא בסדר, היא הולכת לבלי שוב
עוד פורחות הרחק בעמק, שלל חבצלות הבר
.אך למרות הכל, הכל נגמר

בהרבה משיריה של תרצה אתר הנשים מעדיפות את הצפייה מתוך חלון החדר הבטוח, החוצה אל העולם. אבל החדר הבטוח הוא גם כלא שלא מאפשר להן לפרוח.

הצורך להאחז בכלא הבטוח מתבטא בצורה חזקה מאוד בשיר "ושום סלע" שהלחין עדי רנרט.

ושום סלע לא יזיז אותי מפה
ושום ענק נורא לא יוכל לי
אני רוצה רק פה
אני רוצה רק פה
ושום טייפון לא יעזור
ושום סופה
לא קר לי

לא קר לי
ואני רוצה רק פה
להיות עד סוף ימי
מול אדן וחלון
אני רוצה רק פה
כל כך נעים לי פה
שכבר ממש אפשר
להשתגע או לישון

או לישון

ושום סלע לא יזיז אותי על כן
ושום מפל אדיר לא יוכל לי
אני נמצאת רק פה
אני נמצאת רק פה
ושום סופות ורעשים לא יעזרו
פה קל לי

פה קל לי
ואני רוצה רק פה
להיות עד סוף חיי
מול קיר, ספה, ארון
אני רוצה רק פה
כל כך נעים לי פה
שכבר ממש אפשר
להשתגע או לישון

או לישון

גם ב"גשם הקשב לנשים" הנשים מביטות מהחלון בציפייה, אבל הפעם הן מחכות לאירוע שיתרום לפריחה שלהן, להיפתחות שלהן וזה נותן לי הזדמנות להעלות סוף סוף שיר עם קצת אופטימיות.

את השיר הלחין נפתלי אלתר.

עד רדת הערב, גשם.
הקשב לנשים בחלון,
עד רדת החושך. גשם, הקשב
לנשים הצופות בוילון.

גם לנו אדמה שמחכה
למשהו מלמעלה.
גם בנו יש אימה וזעקה
למשהו פורח… וכן הלאה…

עד סוף השבוע, גשם.
הקשב לנשים בחלון,
עד קץ השבועיים. גשם, הקשב
לנשים העומדות ומחכות.

גם לנו בחצר גינה קטנה
ריקה מזוהר דשא.
גם אנו מצפות עד אין בינה
למשהו ברוך כמו הגשם.

גם בתוכנו מחכה, שותקת,
חלקת ארץ קטנה, חרבה.
והגשם שלנו איחר לרדת.
הגשם שלנו
טרם בא.

אך הגשם שלנו יבוא
עננים כבר זעים במרחק.
הגשם שלנו קרב, קרב
בצעדי ענק.

הקשב לנשים בחלון.
גשם אדיר ונוהר.
הקשב, איך קוראות הן בזו אחר זו –
הוא חוזר
הוא חוזר
הוא חוזר.

(פוסטים נוספים שהועלו בשבוע תרצה אתר-

יום ראשון – "שיר משמר" שכתב אלתרמן בדאגה לבתו ו"שיר הנשמרת" שכתבה לו בתו כסוג של תשובה.

יום שני – "בלדה לאשה" ושיר נוסף שנכתבו חודש לפני מותה של תראה אתר והשיר של סילוויה פלאת שהשפיע על שירים אלה.

יום שלישי – "פתאום עכשיו, פתאום היום" ו"שיר לערב חג" – הלהיט הגדול והשיר שנכתב לזכר אביה. שניהם מפסטיבלי הזמר.

יום חמישי – "כשתגדלי תביני", קישור לסיפור קצר ושובר לב שנמצא בעזבונה ו"הרחובות נמים כל כך בשקט" שהלחינו ומבצעים נתן סלור ויסמין אבן. נתן סלור הוא בנה של תרצה אתר שמופיע גם בסיפור הקצר.

יום שישי – שלושה שירים מאוד יפים – "אהבה יומיומית", "עיר עצובה" ו"מערבה מכאן".

יום שבת – לסיום אופטימי שיר ילדים מקסים – "שבת בבוקר".)