ארכיון הרשומות עם התג "שלמה ארצי"

כפי שציינתי כבר בפוסט קודם, מותו של נתן אלתרמן ב-28 במרץ 1970 היווה עבור בתו תרצה אתר משבר גדול. ביום העצמאות הסמוך למותו עלה על במת "פסטיבל הזמר והפזמון" חייל צעיר בשם שלמה ארצי וזכה במקום ראשון עם השיר "פתאום עכשיו, פתאום היום" אותו כתבה תרצה אתר. תרצה לא נכחה בפסטיבל עקב האבל שהאפיל על שמחת הצלחת השיר.

לפסטיבל הזמר חזרה בשנת 1973 עם השיר "שיר לערב חג" אותו ביצעה מירי אלוני. בשיר זה תיארה תרצה את תחושותיה באותו ערב חג עצמאות, את השמחה, החוגגים והזיקוקים שבחוץ, בתל אביב החוגגת שאביה כל כך אהב, אל מול החלל העמוק שנפער בחייה.  את שני השירים הלחין יעקב הולנדר.

שיר לערב חג

כבר ערב,
האופק אדום ויגע,
אתה בוודאי לא יודע,
אתה בוודאי לא שומע,
שהערב
ערב חג. 

כבר ערב,
העיר אורותיה הדליקה,
צמרות אשליה הסמיקה,
כן, חג יש בעיר ואני כאן
מחכה
לצעדך.

עיר חמה ושוקקת
ריבועי זהביה מדלקת
ולפתע צמרותיה שמטה
כי אתה
לא איתה.

שוב ערב,
סביב זיקוקים וירח
שטים על העיר ושמיה,
אולי רק אתה היודע
מה קרה כאן
ומתי…

כן, ערב
שיכור משמחה ומבכי
וכל נשמתי רק אליך
לדעת שאלה חייך
שעודך…
שאולי…

עיר חמה ושוקקת…

כבר לילה,
העיר נרדמה על בניה,
בקרן ירח דומע
תלוי על כלונס מתנועע,
נהם רוח
רחש חול.

כן, לילה,
השקט עגול ורוגע,
שלם ועמוק ויודע
את כל הדברים , כי עיניה
של העיר
אומרות הכל.

והעיר השותקת
לכבודך כוכביה מדלקת,
איזה שקט
איזו עיר
עצובה.

עיר חמה ושוקקת…

 


(פוסטים נוספים שהועלו בשבוע תרצה אתר-

יום ראשון – "שיר משמר" שכתב אלתרמן בדאגה לבתו ו"שיר הנשמרת" שכתבה לו בתו כסוג של תשובה.

יום שני – "בלדה לאשה" ושיר נוסף שנכתבו חודש לפני מותה של תראה אתר והשיר של סילוויה פלאת שהשפיע על שירים אלה.

יום רביעי – "גשם הקשב לנשים" ו"ושום סלע"

יום חמישי – "כשתגדלי תביני", קישור לסיפור קצר ושובר לב שנמצא בעזבונה ו"הרחובות נמים כל כך בשקט" שהלחינו ומבצעים נתן סלור ויסמין אבן. נתן סלור הוא בנה של תרצה אתר שמופיע גם בסיפור הקצר.

יום שישי – שלושה שירים מאוד יפים – "אהבה יומיומית", "עיר עצובה" ו"מערבה מכאן".

יום שבת – לסיום אופטימי שיר ילדים מקסים – "שבת בבוקר".)

בשנת 42, כתגובה על המתרחש באירופה, כתב נתן אלתרמן בטורו השבועי בעיתון את "מכתבו של מנחם מנדל". הוא לקח את דמויותיו הידועות והאהובות כל כך של שלום עליכם, דמויות שסימלו תרבות יהודית שלמה ודרכם הציג את גורל יהודי אירופה ואת סופה המר של העיירה היהודית וכל מה שסימלה.

בשנת 73, לאחר מלחמת יום כיפור, הוציא שלמה ארצי את אלבומו המצוין "לכל החברים מהמסע מים אל ים". אלבום זה התגבש במהלך ההופעות בהם הופיע מול חיילים בכל חור אפשרי במהלך החודשים שלאחר המלחמה. האלבום התעסק בפירוק שחוותה החברה הישראלית, במה שהיה וכבר לא יהיה, בשינוי ובתקווה לעתיד נורמלי. אחד השירים באלבום היה שירו של אלתרמן. ארצי הלחין וביצע. ההקשר היה מצמרר. גם הביצוע. הקול סדוק, מנסה לא לפרוץ בבכי.

למה נזכרתי בו?

כי כשאני שואל את עצמי מאיפה באנו ולאן אנו הולכים, אני משתתק ומתמלא בעצב רב.

*********************

שיינה שיינדל שלי, זוגתי היפה,
בין עבים הלבנה נוגהת.
שיינה שיינדל שלי, דרך ליל וסופה,
בראשי החולם את נוגעת.

בקפוטה שלי רוח ליל ממרט
ושמוט כובעי עלי עורף ממצח,
כך הלכתי חיים כך שוכב אני מת.
כי דמותי, כך אומרים, היא בת נצח.

שיינה שיינדל שלי, יורד שלג לבן,
אין אדם, כולם תמו, הביני.
טוביה מת, ומת מוטל בן פייסי החזן,
מת האיש היקר, הדוד פיני.

וגם טופ'לה נח, טו טו ריטו התם
נח פעוט ומחייך עד מוות,
נצחיים הם שחוקו ובכיו של העם,
כי טופ'לה הוא בן אלמוות.

והלילה היה משריפות חכלילי
ואני צוואה לך ניסחתי,
על איגרת קטנה, שיינה שיינדל שלי,
וברור כי עיקר שכחתי.

העיקר לך רציתי תודה להגיד,
שהיית לי בת זוג סבלנית ומכפרת,
שיינה שיינדל, שיחקנו קומדיה נצחית,
אך גמרנו אחרת, אחרת.

שיינה שיינדל שלי, דרך ליל וסופה,
בראשי ההרוג את נוגעת.
שיינה שיינדל שלי, זוגתי היפה
בין עבים הלבנה נוגהת.

("מכתבו של מנחם מנדל", נתן אלתרמן, "דבר", 4.3.1942)