ארכיון רשומות מהקטגוריה "קולנוע"‏

פסקולוגיה: Carry On Columbus

פורסם: אוגוסט 16, 2011 מאת sabrescribe בנושא לועזי, קולנוע

אני זוכר שבגיל 13-14 האזניים והמוח שלי רוסקו ללא הכר מהסנוקרת המפתיעה הזו בסופה של קומדיה מטופשת לחלוטין. Carry On… היא סדרה של 30 סרטי קומדיה דלי תקציב שרצה משנות השישים עד דעיכתה בסוף שנות השבעים. האפילוג ה-31 בסדרה יצא בשנת 1992 עם נעימת סיום מאת מלקולם מקלארן ולי גורמן שנחשבת אחד השילובים המוקדמים בעולם הפופ של מוזיקה פסאודו-קלאסית עם מקצבי דאנס-אלקטרוניקה.

מסיבות כאלה ואחרות יצא שהבוקר במקום שירי הפסח שאני שומע מדי בוקר, שמעתי את מייק בורשטיין מבצע את השיר הזה מתוך המופע המופלא "פנטזיה" שהועלה כשאני הייתי ילד. במופע ההוא בוצעו מגוון שירים נפלאים מסרטי דיסני ומחזות זמר בגרסאות עבריות.

פרנק לוסר ודני קיי

את השיר הנהדר הזה כתב פרנק לוסר (שבשבחו דובר כשהעלתי את השיר הזה בעבר) לסרט המקסים "האנס כריסטיאן האנדרסן" בו כיכב דני קיי, אחד מהפרפורמרים הגדולים שידעה ארה"ב ואמן שנשכח מעט וחבל. הסרט הכיל שירים רבים של לוסר שהמפורסם שבהם הוא על הברווזון המכוער (שגם עבורו זכינו לגרסה עברית מוצלחת שבוצעה על ידי ציפי שביט), אבל יש משהו מאוד מלנכולי בשיר הספציפי הזה שהופך אותו לחביב עליי במיוחד, במיוחד לאור העובדה שכמבוגר אני מכיר בכך שאני פחות מדי עוצר את שגרת יומי כדי לצפות ביופיו של העולם.

וכבונוס (מכיוון שאין ביוטיוב את הגרסה של מייק בורנשטיין) קבלו את הביצוע של רחוב סומסום בעברית.

לצאת מהלחץ – שלום חנוך

פורסם: מרץ 28, 2011 מאת גיא ברמן מכליס בנושא עברי, קולנוע
תגים: ,

איזה שיר מדהים. השיר הופיע לראשונה באלבומו של שלום חנוך "מחכים למשיח". בקליפ כאן לקוח מתוך "רומן אמיתי" הסרט שליהי חנוך ביימה.

זו התקופה שאני גיליתי את שלום חנוך. הוא היה בועט, כועס ומלא אנרגייה.

בשנה שעברה נכחתי בהופעה בסדרת "תחנות בזמן" בהן הוא ביצע בכל הופעה שירים מאלבומים ספציפיים והשתדל להישאר נאמן למקור ככל האפשר. ההופעה שאני הייתי בה היתה של "מחכים למשיח" ו"רק בן אדם". הביצועים מהראשון הזכירו לי כמה הוא אלבום נפלא. הביצועים מהשני עלו על המקור. זו היתה פשוט הופעת רוק מצויינת וזה החזיר אותי לפס הקול של הסרט "רומן אמיתי" שתעד את מסע ההופעות של "רק בן אדם". בעיני זה אחד מאלבומי ההופעה הישראלית הטובים ביותר שיצאו.

כלבלב הו בידי בם בם – מתי כספי

פורסם: מרץ 6, 2011 מאת גיא ברמן מכליס בנושא עברי, קולנוע
תגים: , ,

הפוסט הראשון שפורסם בבלוב היה ביקורת כפולה על הסרט "כלבת". לפתוח בלוב שיעסוק בדברים שאנו אוהבים עם ביקורת על סרט שמאוד אהבנו שהוא גם סרט האימה הישראלי הראשון בגלקסיה היה תענוג.

השבוע התחרה "כלבת" בתחרות פנטספורטו (Fantasporto) בפורטוגל, פסטיבל סרטי פנטזיה ואימה שהתחיל דרכו בשנת 1982 (ואחד היחידים שידעו להעריך את אחד הסרטים האהובים עלי מכל "Braindead" של פיטר ג'קסון ולהעניק לו את הפרס הגדול בשנה בה יצא). "כלבת" זכה בפרס המבקרים, פרס בו זכו בין היתר אנדריי טרקובסקי וסם ריימי (וגם מיכאל האנקה אם אתם מאלה שהשם שלו עושה להם משהו).

לכבוד ההישג המכובד מאוד והמרגש הזה אנו מעלים את הפריקוול לכלבת. אמנם אין בו רוצח מטורף, פטיש 5 קילו או את עופר שכטר, אבל גם בסופו יש מוסר השכל וגם הוא אומר משהו על המקום בו אנו חיים –

"המוסר הוא פשוט בידי בם בם בו
מי שלא יוכל כאן לגנוב עצם לעצמו
הו בידי בם בם
לעולם לא יראה פה את קצה זנבו
הו בידי בם בם
בם בו."

Orson Welles – I know what it is to be young

פורסם: מרץ 3, 2011 מאת גיא ברמן מכליס בנושא לועזי, קולנוע
תגים:

אורסון וולס הוא היוצר האהוב עלי- כבמאי, כשחקן וכדמות מיתית.

האגדה מספרת על האיש שהפחיד את אמריקה וגרם להיסטריה המונית עם תסכית הרדיו של "מלחמת העולמות" בשנת 1939, על איש התאטרון שזכה לתשבוחות אין סוף כיוצר מבריק וייחודי, חובב גימיקים ושייקספיר ובעל יכולת יוצאת דופן בשימוש בתאורה, על הבמאי הצעיר ביותר שקיבל שליטה מלאה בסרטו הראשון – כל הדברים הללו עוד טרם מלאו לו 26.

ואז אגדת הנפילה – האיש שהמערכת ניסתה לשבור ולא הצליחה (למרות שבמציאות היא הצליחה לא רע), על הבמאי שמאז האזרח קיין לא הצליח לסיים שום סרט הוליוודי בלי שיקחו לו את זכות העריכה ויסיימו אותו במקומו, על היוצר העצמאי הראשון שמימן מכיסו את ההרפתקאות הקולנועיות שלו באירופה, על מאות שעות של חומרי גלם שפזורים ברחבי העולם ועל (לפחות) שלושה סרטים כמעט גמורים שאולי פעם נראה אותם.

בסרט שמכיל ראיון מקיף (אורכו של הסרט כשעתיים) ונעשה מעט לפני מותו, וולס מסכם, בציניות עגמומיות עם קורטוב השלמה, כי התחיל בפסגה and worked his way down. אין דבר עצוב יותר מכך שזו הדרך בה רואים את סיפורו. לדעתי הסרט השני הטוב ביותר שלו (לאחר "מגע של רשע"), היה הסרט האחרון אותו סיים "F for fake", . סרט תיעודי/עלילתי שעסק בשאלה מהו זיוף ומהו מקור באמנות, מהו שקר ומהי אמת? סרט אישי מאוד שלמרות שלכאורה התעסק בסיפורם של זייפן אמנות בשם אלמיר ובקליפורד ארווינג שזייף את הביוגרפיה של האוורד יוז, התעסק בעיקר בוולס עצמו, בפרסונה שלו ובכל מה שהעסיק אותו לכל אורך הקריירה שלו. סרט מבריק ויוצא דופן שרק מראה כי גם בסוף דרכו עדיין היה כשרונו רב.

והנה, עם כל האהבה שלי אליו, אני מעלה כאן את הדבר הזה. אני לא יכול לקרוא לזה ברצינות שיר. אני לא יודע מה עבר על וולס בשנותיו האחרונות, אבל חלק מהתסכול על חוסר יכולתו ליצור סרטים ועל הכורח לעבוד כשחקן בתפקידים העלובים שהוצאו לו בשנים ההם גרם לבחירות תמוהות. שלא יהיה לכם ספק, מדובר בשיר רציני ולשמחתי הוא כה שולי לסיפורו של וולס שעד לאחרונה לא ידעתי על קיומו. אני רואה בו חלק מהטרגדיה של וולס, הנסיון והרצון לחזור ולהיות אהוב בכל מחיר.

וזו הפתיחה של F for fake

מדי פעם, כשהעולם יוצא מסביב מדעתו, אני אוהב להתעלם מהכל ולצלול למקום הבטוח שלי – ארה"ב אלטרנטיבית כפי שיוצגה בקולנוע של שנות ה-30 וה-40. הרעים היו רעים, הטובים היו טובים, השירים היו שירים והציניות היתה בחיתוליה והעדיפה לעסוק במשפטים שנונים ויצירת אווירה ולא בהריסת החיים כפי שאנו מכירים אותם.

קול פורטר היה מלך בעולם ההוא וכמויות השירים שהוא סיפק למיוזיקלס היתה מדהימה. את השיר הזה כתב למיוזיקל "The Gay Divorcee" וביצע אותו על הבמה הכוכב הצעיר פרד אסטר. כמה שנים אח"כ השיר הופיע בגרסת הסרט בו לראשונה שיחקו פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס תפקיד ראשי (זה היה הסרט השני מתוך 10 שבהם הופיעו יחדיו). זה לא הקטע הטוב ביותר שלהם יחדיו אבל זה שיר כל כך יפה והוא מבוצע נפלא. מבחינתי כזוג קולנועי הם היו מושלמים והסרטים שלהם, בעיקר הקומדיות, הם מהסרטים המהנים ביותר שאני מכיר.

אבל הביצוע הכי יפה שאני מכיר לשיר הזה הוא של פרנק סינטרה. יש לו כמה ביצועים לשיר זה אבל העיבוד בביצוע הזה כל כך מושלם שזו ההקלטה הכי אהובה עלי של פרנק היקר

Eddy Grant – Electric Avenue

פורסם: פברואר 22, 2011 מאת Nathalie Dobrzan בנושא לועזי, קולנוע
תגים: , ,

5 ימים לאוסקר והבלוב חוגג את "יום ג'יימס פרנקו", לכבוד אחד השחקנים החביבים עלינו. החגיגה כוללת צפייה מתוכננת לערב של "127 שעות", אנחות נוגות במרווחים אקראיים במהלך היום, ואת השיר הבא.
השיר שפרנקו העלה אתמול לאתר שלו, שכנראה לא יכלל בטקס הקרוב אותו הוא מנחה (עם אן האת'אווי, עוד יקירת בלוב).

http://www.whosay.com/jamesfranco/videos/13090. לצערנו הלינק הורד. לשמחתינו יש קישור חדש

למי שרוצים שיר אמיתי, הנה שירו של אדי גרנט, שהוא גם השיר הפותח את "פיינאפל אקספרס" (האננס מת מצחוק), עדיין תפקידו הטוב והאייקוני ביותר של פרנקו, וגם אחת הדרכים הנפלאות והמרוממות לפתוח את הבוקר .
חג שמח!

עד סוף הקיץ – אלי מגן

פורסם: פברואר 12, 2011 מאת גיא ברמן מכליס בנושא עברי, קולנוע
תגים: ,

כל פעם שאני שומע מוסיקה ישראלית משנות ה-70 המחשבה הראשונה שעולה לי היא שפעם ידעו לעשות פה מוסיקה, או אם לצטט מתוך השיר "יכול להיות שזה נגמר"
שאת מילותיו כתב יהונתן גפן בשנות ה-70- "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי".

את מילות "עד סוף הקיץ" כתב אהוד מנור והלחין מישה סגל. לשיר יש ביצועים רבים, הביצוע הזה הוא הביצוע המקורי מתחילת שנות ה-70 והוא מבוצע על ידי אלי מגן. מגן מוכר היום כנגן קונטרבס אך בתחילת דרכו ניסה את כוחו בשירה ובין היתר היה גם חבר בלהקת "אחרית הימים".

השיר נכתב עבור הסרט "שתי דפיקות לב" משנת 1972. בסרט שיחקו יהודה ברקן ומונה זילברשטיין.

אני מודה לעובדה שההצהרה הבאה שלי תגרום להרמת גבה אצל הרבה חובבי קולנוע, אבל "ניו יורק, ניו יורק" הוא הסרט האהוב עלי ביותר של מרטין סקורסזה. אני מסכים עם הטענה שהוא ביים סרטים טובים יותר אבל מבחינתי, אם הייתי צריך לראות רק סרט אחד שלו, זה היה הסרט.

מרטין סקורסזה, לייזה מינלי ווינסנט מינלי על הסט של "ניו יורק ניו יורק"

סקורסזה, במאי אינטליגנטי וחובב נלהב של ז'אנר המיוזיקלס יצר סרט מורכב שמצליח להיות מיוזיקל סקורסזאי. זה נפלא כמו שזה נשמע. בהיותו מעריץ נלהב של הז'אנר הוא ליהק את ליזה מינלי, בתם של וינסנט מינלי, מגדולי במאי המיוזיקל (ואחד הבמאים האהובים עלי) וג'ודי גארלנד, הגברת הראשונה של המיוזיקל ההוליוודי הקלאסי. את הסרט צילם על במות הסאונד של המיוזיקלס הגדולים של MGM כך שלמעשה ליזה מינלי התרוצצה באותם חללים בהם שלטה אמה, בממלכה שהרסה את חייה. בממלכה שאביה היה מלך לא מעורער.

 

ואולי זה רק אני אבל ההשפעה הפסיכולוגית של הסביבה נמצאת בסרט האפל והעצוב הזה.

והשיר הזה מסמל כמה מיוזיקל הוא ז'אנר מופלא. בנקודה של משבר בחייה האישיים, באולפן הקלטה, ללא התפאורה הצבעונית הנוצצת השולטת בסרט ומאות ניצבים, מתמודדת דמותה של מינלי עם בעיותיה לבד, בגיבוי שיר, תאורה, מצלמה ובמאי ענק. וזה הקטע האהוב עלי בסרט.

וזה הטריילר (התעלמו מהתמונה בתחילת הקליפ. הטריילר מגיע מיד אחריו)

אתמול פורסם כי יצחק קלפטר, מגדולי המלחינים של ארצינו, אושפז בטיפול נמרץ עקב מחלה ומצבו בינוני אך יציב. הבלוב מבקש לשלוח לו איחולי בריאות ורפואה שלמה. זו גם הזדמנות להתחיל בפינה חדשה שמדי פעם תופיע כאן ובה אנו מציגים שני ביצועים שונים לאותו שיר.

הבחירה הפעם היא בשיר "בוקר טוב אמיר" שכתב וביצע במקור אריק איינשטיין והלחין יצחק קלפטר. בביצוע של איינשטיין יש את השלווה האיינשטיינית הטיפוסית והשיר המקסים הזה שהופיע במקור באלבום "יושב על הגדר" נשמע בדיוק כמו שהוא – שיר שאבא אריק כתב ושר לילדו אמיר.

הביצוע השני הוא מלפני כ-10 שנים. "צמד ריאות" (מאור כהן ורע מוכיח) ביצעו אותו עבור הסרט "5 דקות בהליכה". בביצוע הזה אותו עיבד רע מוכיח, יש משהו מאוד עצוב, משהו שמשרה תחושה של החמצה. כאילו את השיר שר אמיר הבוגר לאמיר הילד מפעם. לתחושה הזו תורם גם הקליפ בו משולבים קטעים מהסרט המצולם בשחור לבן.

נשמח אם תשתפו אותנו בדעתכם לגבי איזו גרסה אתם מעדיפים.

רק בשורות טובות לקלפטר ולכולנו