הארכיון של דצמבר, 2010

Los Cuates De Sinaloa – Negro y Azul

פורסם: דצמבר 31, 2010 מאת גיא ברמן מכליס בנושא טלוויזיה, לועזי
תגים: , ,

העונה השלישית של "שובר שורות" היא העונה הטובה ביותר (עד כה) של אחת מסדרות הדרמה הטובות ביותר שיצאו אי פעם (לדעתי כמובן). אני חושב שזה מצדיק עוד שיר.

אז בלי הרבה הסברים – שיר זה מתחיל את אחד הפרקים בעונה השנייה והוא מהלל את הייזנברג. אם אתם שואלים את עצמכם מי זה הייזנברג, סימן שלא ראיתם עדיין את "שובר שורות" ואני מקנא בכם.

אם אתם יודעים מי זה, וודאי תחייכו למראה הקליפ הנפלא הזה.

Quartetto Cetra – Crapa Pelada

פורסם: דצמבר 30, 2010 מאת Nathalie Dobrzan בנושא טלוויזיה, לועזי
תגים: , , ,

השיר היומי מוקדש לסדרת השנה שלי -איפה את, לא רואים אותך?

ל-Breaking Bad הנפלאה יש פסקול אקלקטי ומצוין במיוחד שכולל מבחר שירי רוק, בוסה נובה והיפהופ חזקים ויש לה כמה הבלחות נידחות כמו השיר המענג הזה, שמי שראה את הסצינה איתו עדיין מלקק את הפצעים.

אוקיי, נכון שאמור להיות רק שיר אחד, אבל בשם הדגמת המגוון ויאללה, זריז, הנה הסיקוונס הראשון שגרם לי להתלהב מהפסקול ולהתאהב סופית בסדרה. "Uh" של  Fujiya & Miyagi.
הליקופטר, ביטץ'!

כשאתה לבד – יוסי בנאי

פורסם: דצמבר 29, 2010 מאת SuperBlob בנושא עברי
תגים:

לפעמים השלושה שוכחים אותי. הם מאוד עסוקים השלושה האלה. בכל זאת, פינה בבלוב לא באמת יכולה לצפות שיזכרו אותה כל יום.

אז לפעמים, כמו היום, כשאני קצת לבד, אני נזכר בקטעי בדידות שונים. ואם אפשר לחבר לזה גם את היוסי בנאי המקורי, אז מה לי כי אלין?

Blur – Trouble in the message centre

פורסם: דצמבר 28, 2010 מאת Nathalie Dobrzan בנושא לועזי
תגים: , , ,

אני מתה על השיר הזה.
לא, זה לא השיר הכי טוב של בלר, אפילו לא השיר הכי טוב ב-Parklife, אלבום המופת ממנו הוא לקוח. היי, הוא אפילו לא השיר הכי אהוב עליי משם, רוב הבלדות עוקפות אותו (Badhead, End of a Century וכמובן This is a Low המונומנטלי),
אבל אני אוהבת רעש והאנרגיה של trouble, עם הגיטרות של קוקסון, ההומור המרושע (so just drive him softly away from the body), תחושת הבלגן והפניקה הכללית המועברת ממש מרגשות אותי.
מצאתי! זה השיר הרועש של בלר שאני הכי אוהבת שעדיין כולל בתוכו את המילים או-לה-לה-לה.
כן.
חוץ מזה שאין מספיק יצירות שהם שיר הלל לעבודת הטלפניות, וחבל.

שיהיה לכולנו בוקר טוב ויום מתפקד.

Huey Lewis & the News – The Power of Love

פורסם: דצמבר 27, 2010 מאת גיא ברמן מכליס בנושא לועזי, קולנוע
תגים: ,

"בחזרה לעתיד", מעבר להיותו סרט ששינה את חיי, היה גם הסרט הראשון שקניתי את פס הקול שלו בגלל שיר. כבר היו לי מגוון פסי קול בהלחנת ג'ון וויליאמס, אבל שם הכל היה אינסטרומנטלי (אם אנחנו לא מתייחסים לשיר האיום ונורא של האיווקס). אחרי שתי צפיות בסרט (עוד פעם ראשונה ששייכת לסרט הזה – שתי צפיות בקולנוע)  השיר הזה כל כך תפס אותי שהייתי חייב את הפסקול. והקטע שבו מרטי וג'ניפר מתנשקים והסאונד של השיר עולה לקדמת פס הקול כשמגיעה השורה המופתית That's the power of love הפך לקטע מכונן בחיי.

רצה המקרה ובחודש האחרון הגיעו אלי מהדורת הבלו-ריי של הטרילוגיה וRock Band 3 שמכיל את השיר הנפלא.

מה אומר לכם – הרגע הוא עדיין רגע נפלא, ונגינת השיר על גיטרת פלסטיק תוך כדי שירה בסטנד מאולתר היא עונג טהור. אני מניח שזו כוחה של האהבה.

Peter Doherty- I Am The Rain

פורסם: דצמבר 26, 2010 מאת Esti Eliyahu בנושא לועזי
תגים:

את פיט דוהרטי אנחנו (הישראלים) מכירים בעיקר בתור החבר המסומם של קייט מוס, אך למעשה מדובר באחד היוצרים המוצלחים של העשור האחרון. דוהרטי, מייסד ה"ליברטינס" הוציא יחד עם להקתו 2 אלבומים כאשר "The Libertines" שיצא ב 2004, היה לא פחות ממופתי.. מוזיקה אלוהית שהיא אנטיתזה לפרסונה הציבורית שיצר. מאז התפרקותם, ממשיך דוהרטי בדרכו, להיות מסומם שמוציא אלבומים שווים ביותר. שיר זה לקוח מאלבום הסולו שלו. תהנו.

Nina Simone – Sinnerman

פורסם: דצמבר 25, 2010 מאת Nathalie Dobrzan בנושא טלוויזיה, לועזי
תגים: , , ,

יש שירים שאת מכירה כל חייך, אבל באיזה מקרה את שומעת אותם איפשהו ופתאום הכול מתחבר והם הופכים להיות מסתם שיר שחיבבת לאחד השירים האהובים עלייך.
את נינה סימון היטב הכרתי כל ילדותי מהוריי, שהתעקשו לשים בבית כל שבת החל מ-7:00 בבוקר מוזיקה קלאסית או ג'ז בקולי קולות. זו הייתה דרכם הלא אלגנטית בעליל להטמיע בי אהבת מוזיקה ובה בעת למנוע ממני לבלות את השבת בשינה. יש שיאמרו שזו אכזריות, אך יש מי שיאמרו שזו אכזריות לשמה.
רק כאשר נתקלתי בשיר בפרק של "רצח מאדום לשחור", ב-1998, במהלך מונטאז' ארוך של חיפושים ומעצרים, שממש התאהבתי בו מכף רגל ועד אוזן.
אולי זו הייתה אהבתי לסדרה המדהימה ההיא, אולי הקונטקסט האיר לי את השיר באופן שונה, אולי הייתי צריכה להתרחק מהשעה 7:00, מי יודע?

אחרי "רצח מאדום לשחור" השיר צוטט באינספור סרטים, סדרות ופרסומות, שלא לדבר על גרסאות כיסוי ורמיקסים מרגיזים יותר או פחות, אבל זה לא הצליח לחבל לי באהבה.
הקצב המסחרר שלו עם הקול הקורע שלה הופכים את השיר הזה לנשגב, וזה לא מעט בשביל אתאיסטית כופרת וחוטאת שכמוני.

LCD Soundsystem – New York, I Love You But You're Bringing Me Down

פורסם: דצמבר 24, 2010 מאת גיא ברמן מכליס בנושא לועזי
תגים: ,

LCD Soundsystem היא בעיני הלהקה הפעילה הטובה בעולם כיום. (לא. לא הייתי בהופעה. מלח, מישהו?)

השיר הנפלא הזה הוא בעיני אחד הטובים שלהם. כך הייתי רוצה שישמע שיר מרכזי במיוזיקל שאני אעשה.

את דעתי על קרמיט מכיר כל מי שגולש בבלוג הזה.

אתמול נטלי, מנשות הבלוב, עשתה מעשה נפלא ופרסמה את הקליפ הזה על הקיר שלי בפייסבוק והוסיפה -When obsessions colide

והיא יודעת על מה היא מדברת. אני וקרמיט ישבנו אח"כ והקשבנו לכל אלבומהם ברצף.

מסקנה – ההצהרה בתחילת הפוסטונונצ'יקון הזה תופסת.

Kula Shaker – Ruby

פורסם: דצמבר 23, 2010 מאת Esti Eliyahu בנושא לועזי
תגים:

"קולה שייקר" היא ללא ספק אחת הלהקות ההזויות בהיסטוריה של הרוק. היא הפציעה לפני כ 20 שנה עם אלבום שהיה תמהיל של רוק קלאסי ואינטרפטציה אנגלית מוזרה של מוזיקה הודית, ועל אף השילוב הבלתי שגרתי, הצליחה ליצור אלבום שהניב כמה שירי רוק לא רעים בכלל ואפילו להיט רדיו אחד (TATVA למי שזוכר) אך משהו באלבום או בהרכב או ביחסי הציבור פשוט לא היה זה, והלהקה מעולם לא הצליחה למצב עצמה בזרם המרכזי.  השנה נתקלתי באלבומה החדש של הלהקה, וההתפעלות מההתמדה של החברים הייתה כל גדולה (כי כמה אלבומים יכולה להקה להוציא, שזוכים לכתף קרה מצד התקשורת וקהל צרכי המוזיקה לפני שהיא פשוט מבינה את הרמז) שפשוט אילצתי עצמי להקשיב. איזה כיף של אלבום. לא הכי איכותי, או חדשני, או מגניב שתשמעו, אבל מן מוזיקה כזו של פעם, בתקופת טרום הציניות,  שמה שהיה חשוב היא המלודיה, האווירה, והנשמה שזורקים פנימה. מן רוק פולק ישן ונעים כזה או לחילופין קטעי מוזיקה אפיים ארוכים. השיר המצורף הוא פולק רוק פוגש את "הרולינג סטונס". אחלה אלבום להעביר איתו ערבי חורף מתחת לפוך.

ראיתי לראשונה את "אוכפים לוהטים" כשהייתי ילדונת.
זה היה הסרט הראשון של מל ברוקס שראיתי, בהמלצת הוריי הנרגשים. כן, הייתי ברת מזל שהוריי, סנובים אומנותיים בכל קנה מידה אחר, היו חובבי קולנוע גדולים מספיק כדי לקחת ילדה בת 7 לראות את "חמים וטעים"(סצינת הטבח בהתחלה גרמה לי לזכור את הסרט, שנים אחר כך, כדרמת פשע אלימה) וגררו אותה ואת חברתה הטובה בגיל 8 להקרנת לילית של "אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור" (צפייה מאחורי מיסוך של סוודר בסצינת עקירת הלב. "תחשבי על גלידה, תחשבי על גלידה" מלמלתי לאיה, חברתי, בניסיון לשלוח את מוחותינו אל מחוזות מוכרים וסימפטיים יותר). הנימוק היה אחיד וקבוע: "פשוט כי את חייבת לראות את זה!".
צדקו.
"אוכפים לוהטים" היה עוד אחת מצפיות החובה מבחינתם, וגם הוא, כמו הסרטים שהזכרתי מעל, אחראי לאהבת הקולנוע הבלתי נשלטת שלי.
הוא היה ונותר הסרט האהוב עליי של מל ברוקס, וזה שאני מחשיבה כמצחיק והטוב ביותר שלו, והוא גם הפגיש אותי, אולי לראשונה בחיי, עם סצינה קומית בגילום שחקנית. גם מבלי להכיר את מרלן דיטריך, או להבין את הבדיחות המיניות, הסצינה הזו היממה אותי. כמה מטופש, כמה פלאי!
שירה של לילי פון שטופ, היה ונותר החלק האהוב עליי בסרט  והוא אחד ממפגני המשחק הקומי הטובים ביותר בכל הזמנים.
הו, מדלן קאהן, היית ונותרת השראה אדירה. כבר לא עושים כמוך יותר.

לילי מתייחסת כאן לסוג אחר של עייפות, אבל נו, מוקדש לי. אני מותשת.