Fischerspooner – We Need A War

מלים: סוזאן זונטאג.

Jean Michel Jarre – Rendez-Vous 2

אפוס המדע-בדיוני המפעים ביותר שאף פעם לא צולם.

Reeve Carney

סוף סוף מישהו החליט להקשיב לי וללהק את ריב קארני בתפקיד ג'ף באקלי בביופיק ממשמש ובא. והנה למה:

נספחים:

קארני בספיידרמן של ג'ולי טיימור

גרייס של באקלי

פסקולוגיה: Carry On Columbus

אני זוכר שבגיל 13-14 האזניים והמוח שלי רוסקו ללא הכר מהסנוקרת המפתיעה הזו בסופה של קומדיה מטופשת לחלוטין. Carry On… היא סדרה של 30 סרטי קומדיה דלי תקציב שרצה משנות השישים עד דעיכתה בסוף שנות השבעים. האפילוג ה-31 בסדרה יצא בשנת 1992 עם נעימת סיום מאת מלקולם מקלארן ולי גורמן שנחשבת אחד השילובים המוקדמים בעולם הפופ של מוזיקה פסאודו-קלאסית עם מקצבי דאנס-אלקטרוניקה.

SuperHeavy – Miracle Worker

צ'מעו בדיחה: מיק ג'אגר, דייב סטיוארט, ג'וס סטון, דמיאן מארלי וא.ר. רחמאן נכנסים לבאר… סתאאאם. הם לא נכנסו לבאר, הם נכנסו לסופרגרופ. וזו לא ממש בדיחה. אחרי סשנים שיצרו 35 שעות של חומר, נראה שהצליחו למצוא וייב משותף לא רע. זה הסינגל הראשון. חוכמה גדולה. בוא נראה אותם שרים ביחד משהו שלא נשמע כמו ג'ם רגאיי.

Rainbirds – Sea of time

שיחה עם אריק שגב, חברי משכבר הימים, העלתה  את הלהקה הזו, האלבום הזה והשיר הזה חזרה לתודעתי אחרי שנים שלא זכרתי את קיומם. פעם, לתקופה מסויימת, אי שם בתחילת שנות ה-90 מאוד מאוד אהבתי את הלהקה הזו. אני לא יודע איפה הם או מה קרה איתם וויתרתי על ריצה לאינטרנט וחיפוש. יש דברים שצריכים להישאר כמו שהם- זכרון ישן וטוב.

טוב, ברור ששיקרתי. בירור אינטרנטי העלה כי הלהקה הגרמנית שינתה את ההרכב באופן תדיר. לי היו את שלושת האלבומים הראשונים שלה (האחרון מהם יצא ב-91) אבל מסתבר שהם פעלו עד סוף שנות ה-90.

Danny Kaye/רחוב סומסום – The Inch Worm

מסיבות כאלה ואחרות יצא שהבוקר במקום שירי הפסח שאני שומע מדי בוקר, שמעתי את מייק בורשטיין מבצע את השיר הזה מתוך המופע המופלא "פנטזיה" שהועלה כשאני הייתי ילד. במופע ההוא בוצעו מגוון שירים נפלאים מסרטי דיסני ומחזות זמר בגרסאות עבריות.

פרנק לוסר ודני קיי

את השיר הנהדר הזה כתב פרנק לוסר (שבשבחו דובר כשהעלתי את השיר הזה בעבר) לסרט המקסים "האנס כריסטיאן האנדרסן" בו כיכב דני קיי, אחד מהפרפורמרים הגדולים שידעה ארה"ב ואמן שנשכח מעט וחבל. הסרט הכיל שירים רבים של לוסר שהמפורסם שבהם הוא על הברווזון המכוער (שגם עבורו זכינו לגרסה עברית מוצלחת שבוצעה על ידי ציפי שביט), אבל יש משהו מאוד מלנכולי בשיר הספציפי הזה שהופך אותו לחביב עליי במיוחד, במיוחד לאור העובדה שכמבוגר אני מכיר בכך שאני פחות מדי עוצר את שגרת יומי כדי לצפות ביופיו של העולם.

וכבונוס (מכיוון שאין ביוטיוב את הגרסה של מייק בורנשטיין) קבלו את הביצוע של רחוב סומסום בעברית.

היא התווכחה איתו שעות – משינה (1986)

אתמול ראיתי את "המכונה", הסרט התעודי על משינה ששודר בשבוע שעבר ביס דוקו. הסרט, כפי שציינו כל הביקורות שקראתי עליו, לא ממש מוצלח ועם זאת הוא שווה צפייה כי תמיד כיף לראות את העבודה שמאחורי הקלעים.

מבחינתי, מעולם לא הפסקתי לאהוב את משינה. גם כשהם חזרו עם אלבום חלש במיוחד (רומנטיקה עתידנית), גם כשחברו לסלקום (ועד היום אני לא מבין מה היתה הבעייה של כולם עם זה), ובטח כשהוציאו אלבום מוצלח, גם אם לא מסעיר במיוחד, שקיבל יחס לא הוגן (יהלומים בשמיים).

כי לפני הכל משינה היא הלהקה הראשונה האמיתית שלי. להקה שבזמן אמת פנתה אלי ולא להורים שלי, הלהקה הראשונה שחיכיתי לאלבום שלה אחרי ש"אופטיקאי מדופלם" הושמע חודשים ברדיו ואני וכל חברי כבר ידענו אותו בעל פה, הלהקה הראשונה שקניתי אלבום שלה כשהוא יצא, הלהקה הראשונה שהלכתי להופעה שלה (במכבידאנס בראשון לציון בשנת 86), הלהקה הראשונה שהקלטתי את ההופעה שלה מהרדיו (זו היתה ההופעה האחרונה של סיבוב ההופעות והיא נערכה בפארק הירקון ושודרה בגל"צ בקיץ 86- קלטת שנוגנה אינסוף פעמים ושהכילה את השיר שלהם שהכי אהבתי "היא התווכחה איתו שעות", שיר שלא נכלל באלבום).
היא גם המשיכה וליוותה אותי לאורך ההתבגרות שלי עד שהתפרקה כשהייתי בצבא.

אז אני מודה, אני כמעט לא שומע אותם היום, אבל תמיד כשיש פתאום שיר שלהם ברדיו אני נזכר איך היינו גולשים על הגלים והים היה כל כך כחול, בזריחה הפראית כשהרוח דרומית והשמש כדור ענק עגול והמים עשויים קריסטל שקופים אפשר את הסלעים לראות והשקיעה…
ואחר כך יוצאים לבלות.
וברגעים האלה אני מרגיש במעמקי לבי שהם עדיין הלהקה שלי והאהבה שלי אליהם עדיין קיימת ומעולם לא נעלמה.

****** יומולדת שמח *******

לחברתי לבלוב, נטלי, או בשמה הרשמי נוט נוט, יש היום יומולדת. חוץ מזה שהיא מסכמת 30 פלוס שנות פעילות קדחתניות (:), אנחנו גם חוגגות 20 שנות היכרות השנה. אני מציעה שתמחקו כל מה שאתם יודעים על חברות נפש, אני משוכנעת שאנחנו מגדירות את המושג מחדש. אי אפשר לסכם את מה שעברנו יחד… ילדות והתבגרות, דרמות וקומדיות (לפעמים גם קומדיה טראגית וטרגדיה קומית), חדשנות והתיישנות, תמימות והתפכחות, טיולים ובית, בליינות והתפדלאות, אומנות רעה וטובה, נקודות היי ושפל, עברנו את הגלים והצונאמים של החיים יחד, מושיטות יד לעזרה כשמגיע גל גבוה (היא בעיקר לי) ומקפצות יחד להנאיתינו על גלים נמוכים נעימים שסוחפים לחוף (אה נכון, גם עשינו בטן גב יחד).  20 שנה אחרי אני עדיין מעריצה מספר אחת שלך נוט,  את הקול השפוי מבין שתינו (הנה, אני מודה) ואת כוכב מנצנץ בחיי הסובבים אותך –  ואני די בטוחה שאני לא מדברת בשם עצמי בלבד.  הבלוב מאחל לך מלאנתלפים מזל טוב, יום הולדת מהסרטים, שנה טו ריממבר, ואת כל הטוב שבעולם.

אוהבת (ומביכה אותך) ללא גבולות. תמיד. אסתר.

זה בשביל השם הסימבולי

 

וזה בשביל העניין שלשמו התכנסנו



לכבוד הקיץ -גזוז

זה לא שהוא לא הגיע קודם, זה לא שהוא אי פעם עזב, אבל מהיום זה רשמי.
יאללה קיץ!

נ.ב. התאפקתי יפה יפה לא לקשר את "רעמים וברקים" תחת הכותרת ה-1 באפריל. גיחי גיחי.